תחילתו של המסע שלי בצילום אמנותי היה בהיותי סטודנט .

עבדתי ב"מערה משלי" , פאב סטודנטיאלי בשם "גאוס" ,אשר רוב הזמן היה חשוך, ולילה אחד החלטנו להניח נרות דקורטיביים על השולחנות, עבדתי במטבח והקשבתי לשיחות הסטודנטים על חוויותיהם האקדמיות היומיומיות.

כשהשולחנות התרוקנו הייתי ניגש עם הפלאפון שלי אשר היה מצויד במצלמה פשוטה מאוד (0.3 מגה פיקסל) וצילמתי את האור הגנוז אשר היה מגיע מהנר הדקורטיבי שעל השולחן.

גיליתי שהמצלמה בתנאי חושך מפרקת את הלהבה לפיקסלים והצילום עבר לגבול המופשט וכך נולדה סדרת הצילום "משל המערה".

כמורה לאומנות לימדתי מופשט וחלק מהתרגילים היו להעתיק בצורות שונות את אותם צילומים מופשטים של הלהבות(ממש כמו אותו שבט מדורה אצל אפלטון).

בתערוכתי הקודמת "שכונת אל" ההיבט היה חברתי והצילומים המופשטים והריאליסטים נועדו להתעסק ביופי אמנותי שבא משכונות בעלות אופי סוציואקונומי קשה.

בתערוכה אחרת, "משל הגן", ההיבט הוא אישי של נפש האמן.

יצאתי מה"מערה הגדולה" באר שבע וערכתי סדרת תמונות ברמת גן ובגן יבנה. בסדרת תמונות זו אני עוסק בשאלות ,מהמסע האישי שלי על קומפוזיציה שיווי משקל נכון ביצירה וכתם וצורה שהם על גבול המופשט.